יום שבת, 20 במאי 2017

דיון ומסקנות

מיתוס הוא הבניית מציאות שנוגעת בכל אחד, ומועבר אלינו בדרך סמויה, אך ניתנת לפענוח.
פרסומות משתמשות במיתוס על מנת להשפיע עלינו מבלי שנשים לב לכך, לתת לנו להתחבר למוצר שאותו מפרסמים ע"י המיתוס, ומיתוס בדר"כ נוגע בכל אחד רוב הפעמים לא במודע של האנשים.
אידאל היופי הוא הבנייה של חשיבה בקרב החברה בנוגע למראה האידאלי, מה נחשב יפה ומה לא, אידאל זה מכיל קריטריונים שקובעים מה טוב ומה לא.
התקשורת היא זו שיוצרת את האידאל הזה וקובעת את הרף ואת הקריטריונים
 שקובעים את אידאל היופי ומעצבים את הבניית המציאות בחברה שלנו, בעיקר בפרסומות.
בעבודת החקר שלי בחרתי לחקור את מיתוס אידאל היופי. שאלת החקר שלי נובעת מדילמה מוסרית שקיימת בכמעט כל נושא בתקשורת: שאלת החקר שלי שהיא: האם התקשורת מתוקף תפקידה צריכה לבדוק בקפדנות כל תוכן שהיא מפרסמת, או לדאוג לטובתה האישית, לרייטינג ולמכנה המשותף הנמוך ביותר?
תחילה בחרתי בנושא זה כי מהתחלה אהבתי את הנושא ותמיד עניין אותי איך אפשר להשפיע בצורה כל כך קיצונית על תת מודע של אנשים בלי בעיה בכלל.
לפני שהתחלתי לחקור את הנושא ידעתי שכן יש שימוש באידאל היופי בתקשורת כיום משום שאני רואה את ההשפעות שלה על החברה שבה אני נמצאת.
יש מן הבניית מציאות וחשיבה שרזה חטוב ובלונדיני זה יפה, לרוב תלתלים וקצת עודף משקל לא עומדים בקריטריונים.
ידעתי שלפרסומות יש השפעה על החשיבה שלנו אבל לא ידעתי עד כמה היא משמעותית.

כשניגשתי לחקור את הנושא בהתחלה רציתי לראיין כל מיני צלמי אופנה, צלמי מגזינים, דוגמניות, ואנשים מהתעשייה שיכלו לעזור לי ולכוון אותי לחקור את נושא אידאל היופי בפרסומות. לאחר שחשבתי קצת עם עצמי מה יכולה להיות הדרך המועילה ביותר לעבודה שלי הבנתי שאני צריכה פשוט לנתח פרסומות. אם אני רוצה לחקור משהו שקורה בפרסומות התשובה לחקר נמצאת בפרסומת עצמה, וסמכתי על עצמי מספיק שאדע לנתח אותן כראוי.
אז לקחתי על עצמי במשך שבוע אחד לצפות בפרסומות בפריים טיים, שעה 21:00 בערב, ואז מתוך מקבץ הפרסומות ששודרו לבחור 10 שאותם אצטרך לנתח לפי קריטריונים שקבעתי והם: לבוש האישה, מיניות, מבנה גוף, הקשר למוצר אותו היא מפרסמת ותוכן הפרסומת. 


הממצאים שלי מעבודת החקר הראו שבכל פרסומת שניתחתי היה שימוש באידאל היופי, בין אם ברמה גבוהה ובולטת לעין ובין אם ברמה קצת פחות גלויה. נשים בפרסומות הוצגו כמיניות, לבושן היה לבוש מינימלי וסקסי, מה שנחשב ללבוש מוכר, הן היו חטובות ורזות, לדוגמא בדומה לרוב הפרסומות שניתחתי, פרסומת של בר רפאלי לבר מים, בר רפאלי היא דוגמנית בינלאומית, שעונה על כל הקריטריונים של אידאל היופי, בפרסומת זו היא נמרחת בחושניות על שולחן במטבח כשבידה היא מחזיקה כוס מים שאותה היא מצעיה לבחור צעיר. לא ברור מה הקשר בין התנועות הפרובוקטיביות שהיא עושה על השולחן לבין בר מים- המוצר שאותו היא מפרסמת.
בנוסף לכך חלק מהמוצרים שפורסמו היו בעלי קשר מקרי לחלוטין עם תוכן הפרסומת ועם האישה שפרסמה אותו.
מנגד יש שיגידו שחופש הביטוי של יוצרי הפרסומות הוא הטיעון מאחורי בחירת תוכן הפרסומת והליהוק אליה. זכותם של היוצרים לבטא את רעיונותיהם ואמונתם בנוגע לאומנות שאותה הם יוצרים, ואם שימוש באישה מסוימת לצורך הפרסום היא דרכם להתבטא, לא תמיד אפשר להוכיח אחרת.

קיבלתי מעבודת החקר שלי תשובה די חותכת לשאלת החקר שלי, שהתקשורת ופרסומות בפרט, דואגת אך ורק לטובתה האישית, היא עושה הכל על מנת להשיג רייטינג וכן על מנת למכור את המוצרים, המפרסמים דואגים לפנות למכנה המשותף הנמוך ביותר גם במקרה של פגיעה בחברה הכוללת או באוכלוסיה נכבדת ממנה. אני הסקתי חד משמעית שאידאל היופי חדר עמוק לשורשי החברה שלנו, והוא כבר טמון לנו עמוק במחשבה ובתפיסת המציאות שלנו על עצמינו.



יום ראשון, 14 במאי 2017

ממצאים

מיתוס הוא הבניית מציאות שנוגעת בכל אחד, ומועבר אלינו בדרך סמויה, אך ניתנת לפענוח. אחד המיתוסים המוכרים הוא מיתוס אידיאל היופי. מין סטנדרט שקובע מה נחשב יפה ומה לא. סטנדרט זה נקבע ע"י התקשורת בדרך כלל, הבניית מציאות חברתית שקובעת את הסטנדרט.
שאלת המחקר שלי היא: האם התקשורת מתוקף תפקידה צריכה לבדוק בקפדנות כל תוכן שהיא מפרסמת , או לדאוג לטובתה האישית, לרייטינג ולמכנה המשותף הנמוך ביותר?


1.פרסומת לתפוזינה:
המציגה היא לירז דרור, דוגמנית מוכרת. מבנה הגוף שלה הוא חטוב, היא רזה מאוד, יש לה רגליים דקיקות ובטן שטוחה.
לבושה בבגד ים ורוד, שיערה ג'ינג'י חלק ושופע, אין שום קשר בינה לבין משקה תפוזינה המוצר שאותו היא מפרסמת, השתמשו במראה החיצוני שלה לצורך פרסום, ישנו שימוש במיניות בכך שהיא לבושה בבגד ים ומתמקדים במבנה גוף שלה ורוב השוטים בפרסומת מראים את כל הגוף שלה בשלמותו, ועוד שוט נוסף מתמקד בישבן שלה ומדגיש את השימוש במיניות שלה.



2. פרסומת לשניצל עוף טוב:
המציגה- מלי לוי, דוגמנית מצליחה, היא רזה מאוד, שיערה חלק ובריא, לבושה בשמלות קצרצרות, מייצגת את האמא המושלמת. כמובן שאין שום קשר ביו שניצל של עוף טוב לבין המראה של האדם שמכין אותו ובטח שלא כל אמא מושלמת נראית כמוהה. יש פה שימוש באידיאל היופי, הפרזנטורית יפה ועונה על אידיאל היופי רק על מנת למכור מוצר שאין לו קשר בכלל למראה חיצוני.



3. פרסומת למסטיק עלמה:
הפרזנטורית היא ימית סול שגם היא שחקנית ודוגמנית ידועה. ימית סול בעלת גוף רזה, חטובה ושיעה חלק ושופע, מיוצגת כאמא במשפחה נורמטיבית כביכול שהזכרים בה מיוצגית כקופים, והאמא מיוצגת כאישה רגילה וטובה, בחרו דוגמנית לליהוק תפקיד זה ברור שבלי קשר למוצר עצמו, לא כל אמא נראית ככה.
השימוש במיניותה מתבטא בכך שהזכרים במשפחה הם קופים והיא בתור אישה מאוד נשית יפה ופיקחית.



4. פרסומת לקרולינה למקה חברה למשקפיים:
המפרסמת היא בר רפאלי דוגמנית בינלאומית מצליחה מאוד. בר רפאלי בעלת עוד בהיר, עיניים כחולות ושיער בלונדיני חלק.היא רזה, חטובה, לבושה בבגדים מחמיאים, בסגנון המערב הפרוע.
אין קשר ממשי בין בר רפאלי לבין משקפיים חוץ מהעובדה שהיא הבעלים של החברה "קרולינה למקה".
משקפיים זה אקססוריז שיש כמעט לכל אישה בעולם, ובכל זאת היא נבחרה לפרסם את מוצר זה. היא
בר רפאלי היא הדוגמא הטובה ביותר לאידיאל היופי, בלודינית רזה עם עיניים כחולות ושיניים ישרות ולבנות.



5. פרסומת לבושם undercover:
המפרסמת היא הדוגמנית והשחקנית גל גדות. גל בעלת מבנה גוף רזה וחטוב, שיערה חלק ועורה בהיר.
היא לובשת בפרסומת מן בגד גוף בצבע גוף המעוטר באבנים נוצצות. בגד הגוף הזה גורם לטשטוש הגבול בין לבוש לעירום.
במשך כל הפרסומת גל נמצאת בתוך פרח ענק ומלטפת את הבושם. התנועות והבעות הפנים של גל במהלך הפרסומת גורמות לה לשדר מיניות בולטת.
אין קשר בין פרח ענק או תנועות גוף האישה לבין הבושם המפורסם.




6. פרסומת למי עדן איזי בר:
בר רפאלי היא דוגמנית בינלאומית, בלונדינית חטובה ורזה. בפרסומת זו היא נמרחת בחושניות על שולחן במטבח כשבידה היא מחזיקה כוס מים שאותה היא מצעיה לבחור צעיר שמתעלם ממנה. תנועות הגוף שלה הן מיניות לחלוטין, ולא ברור מה הקשר בין התנועות הפרובוקטיביות שהיא עושה על השולחן לבין בר מים- המוצר שאותו היא מפרסמת.




7. פרסומת לhoodies:
בפרסומת זו אנו רואים, שוב, את הדוגמנית הבינלאומית בר רפאלי כשהיא כביכול מתעוררת במיטה אחרי לילה סוער עם רדבנד. בר לא לבושה אך היא מכוסה בשמיכה שמסתירה את גופה. לאחר מכן אנו רואים אותה כשהיא משוכפלת שוטפת אוטו בשורט וחולצת בטן, לבוש חושפני, בעוד שהיא מנקה את האוטו בתנועות חושניות ומיניות.
התנועות של בר או בכלל הלילה שממנו התעוררה לא קשורות לבגדים שאותם היא מפרסמת.



8. פרסומת לשמפו קרמה:
בפרסומת זו אנו רואים אישה וגבר שנכנסים לחדר בבית מלון והאישה ישר נכנסת להתקלח עם שמפו קרמה כשהגבר מחכה לה בחוץ ומסתכל עליה, אנו רואים כמה כיף לה עם השמפו הזה והיא לא רוצה לצאת מהמקלחת. ניתן לראות שהאישה היא יפה ורזה, היא עושה תנועות מיניות כשהיא מסתבנת במקלחת כשכל זה קורה בפריז, עיר שמעלה קונוטציה רומנית וחושנית.








יום חמישי, 5 בינואר 2017

מבוא וסקירה

מיתוס
מיתוס זה מסר כלשהו שמועבר אלינו בדרך סמויה, אך ניתנת לפענוח.
פרסומות משתמשות במיתוס על מנת להשפיע עלינו מבלי שנשים לב לכך, לתת לנו להתחבר למוצר שאותו מפרסמים ע"י המיתוס, ומיתוס בדר"כ נוגע בכל אחד רוב הפעמים לא במודע של האנשים. ביכולתם של מיתוסים ליצור לנו החברה פרספקטיבה על נושא מסוים שתיראה לנו מובנת מאליו.
לדוגמה, פרסומת לשמפו "כיף" בפרסומת הזו משווים בין שמפו של "כיף" לבין שמפו אחר, את השמפו האחר חופפת אישה שנראית שמנה, ברוטלית, אגרסיבית ומכוערת, וניתן לשמוע של כיף ונעים לחפוף עם שמפו זה. לאחר מכן רואים אישה, רזה, חטובה, לבושה בלבוש מינימלי ויפה שחופפת עם שמפו "כיף" ושם ניתן לשמוע שכיף לה לחפוף איתו. האווירה המועברת מתמונה זו בחפיפה של שמפו "כיף" היא אווירה טובה, נעימה וכיפית לעומת אווירה עכורה, גסה ולא נעימה כשחופפים בשמפו המתחרה. מהפרסומת הזו משתמע שרק אישה שעומדת בקריטריונים של אותה האישה מהפרסומת משתמשת בשמפו הטוב.
דוגמא נוספת היא פרסומת של תפוזינה, בפרסומת זו רואים אישה ששותה משקה תפוזים של תפוזינה. לאורך כל הפרסומת היא לבושה בלבוש מאוד חשוף, חולצות בטן, בגד ים וכו'. יש קטעים שמשפריצים עליה מים שנותנים קונוטציה מאוד מינית, ובכל פריים היא במרכז תשומת הלב. משכנעים אותנו לקנות את המשקה בעזרת אישה יפה וחטובה.

דוגמאות למיתוסים- מיתוס המשפחה, קפיטליזם, אידיאל היופי ועוד.


מיתוס המשפחה- מדבר על המשפחה האידיאלית, כמה נפשות היא אמורה למנות, משפחה צריכה להיות מחוברת, מלוכדת וחמה אחד כלפי השני.
בפרסומת הזו לסלקום הססמא המלווה את הפרסומת המרגשת היא משפחה נועדה להיות ביחד. זה הוא האידיאל של משפחה טובה, צריכה להיות חמה ומאוחדת.

האם המיתוס נוגע בכל קהל הצופים או שיש כאלה שהיא נוגעת להם בנקודה רגישה וגורמת להם להרגשה רעה?

קפיטליזם- משאבים משמעותיים כמו מתווה גז, חברות ענק ועוד שנמצאים בבעלות פרטית של בן אדם בעל הון, מה שיוצר פערים משמעותיים בין המעמדות בחברה.
הממשלה אישרה את התיקון למתווה הגז שכולל את פסקת היציבות המרוככת. עשרות פעילי המאבק נגד מתווה הגז הפגינו היום בחוץ וקראו: "לא לממשלה של טייקונים" ו"הון שלטון - עולם תחתון".
אושר התיקון למתווה הגז: "קומבינה ישנה בממשלה החדשה"

אמריקניציה- הפיכת נורמות מסוימות לנורמות בעלות אופי אמריקאי. הסתגלות לנורמות האמריקניות במדינות אחרות. הגורם העיקרי לתופעה זו היא התקשורת, דברים כמו סרטים, סדרות ותכוניות טלויזיה משפיעות על התרבות שלנו מאוד.
לדוגמא משפחת סימפסון, איש משפחה, עקרות בית נואשות ועוד.
עוד דברים שמבטאים אמריקניציה- חנויות בגדים, מקדולנדס, אתרי בגדים מחול ועוד.
יתרה מכך בחג החנוכה נהוג להכין סופגניות, וכיום אנו נוכחים לראות עוד ועוד סופגניות
שמקושטות כמו הדונאטס האמריקאי.
בכתבה זו מדובר על הפשטות שבה מפרשים את המושג אמריקניזציה, מסתכלים על המושג בשטחיות כי אנחנו מחקים את ארה”ב בדברים שוליים, אבל כתבה זו טוענת שאין אנו לוקחים כדוגמא את הדברים החשובים באמת שאפשר ללמוד מארה”ב כמו מערכת שלטונית ראויה, חוקה נפלאה, הפרדת דת ומדינה, שלטון החוק ועוד.
האמנם אמריקניזציה? - גלובס


בעבודת החקר שלי בחרתי להתמקד במיתוס "אידיאל היופי", לחקור אותו, את מקורותיו וכיצד הוא בא לידי ביטוי בתקשורת בימינו. 

אידיאל היופי- מכתיב לחברה כיצד אנו אמורים להראות כדי להיות יפים ו"מקובלים" בחברה. צריך להיות רזים ויפים. המיתוס הזה פוגע המון בדימוי עצמי של אנשים וגורם לירידה בביטחון העצמי.


הפרסום מציג יופי נשי אידיאלי. אשליה של שלמות מוחלטת נקייה מכל פגם ללא קמטים, צלקות, שיער על הגוף והפנים, עור שומני, שומן. כאידיאל אין לאשליה זו ולא יכולה להיות לה אחיזה במציאות, אפילו אצל הדוגמניות עצמן. היא נוצרת באמצעות איפור, זוויות צילום, תאורה וביגוד.
***קובץ וורד
לצורך התמונה הזו: הסרתי את המשקפיים, השתמשתי בשני פילטרים באינסטגרם (ערכתי, שמרתי, ערכתי שוב, שמרתי), הכנסתי את הבטן (זה כבר הפך לאינסטינקט מתקופות חשוכות יותר בחיי, לצערי), חתכתי את החלק של הרגליים (בלעדיו היא נראית הרבה יותר טוב, אז מי ידע), מרחתי אודם אדום (לצורך התמונה בלבד, כי מי שמה אודם בבריכה?)
כתבה זו עוסקת בבחורה שהרגישה הזמן להתוודות שהיא מרגישה שהתמונות שהיא מעלה לא משקפות את המראה המציאותי שלה, היא הודתה שהיא עורכת את התמונות שלה, משתמשת בפילטרים, מתאפרת לפני אמנם היא מרגישה שזה קצת עלוב, אך טוענת שאין בזה כל רע, כל עוד כולם יודעים והיא לר עובדת עליהם ועל עצמה.
"שיקרתי בתמונה הזו. אני בכלל לא נראית ככה"
  בכתבה זו מדובר על בנות שכל מה שהן רוצות זה להיות רזות. ילדות בגיל העשרה שמתביישות לאכול ליד בנים בשביל שלא יחשבו שהן שמנות. יתרה מכך ילדות מחקות את האימהות שלהן ועושה דיאטה כבר מגילאים צעירים מאוד. אידיאל היופי מאוד משפיע עליהן ועל חשיבתן לגבי אורח החיים שהן אמורות לנהל על מנת לעמוד באידיאל היופי שאליהן הן והאימהות שלהן הסתגלו.
חלום הרזון: ילדות מחקות האימהות

האם זה בסדר לשדר כתבה שמביעה ביקורת על תופעה כלשהיא או שבעצם הכתבה חושפת עוד ילדות לרעיונות התופעה?

המגע הנשי אופיין כמדד המאפשר התייחסות לאישה כאל אובייקט מיני. איברי גוף של נשים (אצבעות, ידיים, רגליים, שפתיים) יותר מאלו של גברים משמשים ככותרות של המוצרים. כך טענה ד"ר ענת פירסט (2001) במאמרה. 
מחקר שנערך בעקבות מחקרו של ארווין גופמן מצטרף לרבים שנעשו בהשראתו, אשר בחן פרסומות מנקודת מבט מגדרית.

שיטת המחקר היא כזו: הפרסומות במחקר כוללות טקסט כתוב ודימוי חזותי אשר בו ייצוג האישה הינו מרכזי או שווה ערך במרכזיותו לדימויים אחרים (בעל, ילד, חברה, המוצר עצמו). הפרסומות נאספו מהעיתונים דבר, הארץ והצופה ומעיתוני הנשים האשה, לוח האם והילד, דבר הפועלת, עולם האישה ולאשה. בעוד שעיתוני הנשים נסקרו במלואם בשנים הרלוונטיות למחקר (1920- 1948) ,שלושת העיתונים האחרים נדגמו באופן שיטתי; שלושה חודשים בכל שנה, כך שחודש שנסקר בשנה אחת לא נסקר בשנה העוקבת, ליצירת מדגם המייצג באופן נרחב את עונות השנה, החגים, האירועים הפוליטיים וכדומה. בסך הכל נאספו ונותחו 105 פרסומות למוצרי בריאות ויופי שבמרכזן דמות אישה, ומתוכן זוהו כ-70 ייצוגי גוף אישה שונים. למיש (2000)

null

בדומה לפרסומות גם צילום עיתונאי וצילום מגזיני בדרך כלל משתמשים במיתוס לשם מטרתם- להעביר אלינו מסר על מנת שירגש ויצור חיבור בין האדם לבין התמונה, אם כך קורה, אותה תמונה עשתה את שלה. דרך זו היא משותפת לפרסומות ולצילום עיתונאי, בשני המקרים יש מסר שמועבר לצופה, על מנת שירגש אותו ויגרום לו לחיבור או לפחות רצון לחיבור, וכך הפרסומת או אותה תמונה השיגו את מבוקשיהן.
מיתוס אידאל היופי הוא דרך כביכול סמויה שבה גורמים לחברה לחשוב בצורה מסוימת לגבי האופן שבו המראה החיצוני אמור להיות. הוא מגדיר איך אנשים אמורים להראות על מנת שיוכלו להיחשב רזים או יפים. מיתוס זה הינו לרוב בעל רף גבוה ופרמטרים כמעט בלתי אפשריים. לרוב אידאל היופי הוא בכלל שקרי ומועבר לתודעת הציבור בתוך התקשורת. סרטים, פרסומות, קמפיינים וכו'
עיסוק אובססיבי עם הגוף כרוך בשליטה מופרזת במראהו. שליטה זו מבוטאת במשטרים של דיאטה, פעילות לשיפור הכושר, וכיוצא באלו התנהגויות ממכרות ואפילו הרסניות. קמה ולירן- אלפר (2007)

null


בחרתי בנושא הזה משום שהוא מאוד נוגע לי. אני אישית חשופה להמון מקרים שבהם אידאל היופי בא לידי ביטוי, וכמו כן המון נערות בגילי כן מושפעות מאידאל זה, ולרוב לא יהיו מודעות לעובדה שהן מושפעות ממנו.

הנושא הזה מעניין אותי, כי למרות שכמעט כל האנשים כן יודעים שזוהי הבניית מציאות שקרית ולא נכונה, הם עדיין נסחפים אחרי המיתוס הזה ושואפים למקום כמה שיותר קרוב אליו. במקרה הבא מדובר בבחורה שחושפת שהתמונות שהייתה מעלה לא באמת שיקפו את המראה שלה מכיוון שהיו ערוכות ונערכו בקפידה.